🔤 האב הקדמון של כל האלפביתים: מראש שור לאות A

כמעט כל האלפביתים שבשימוש כיום נגזרים מכשני תריסרים של סימנים שדוברי שפות שמיות במצרים ובסיני עיבדו מן ההירוגליפים המצריים בראשית האלף השני לפנה״ס. אחד מהם, ראש של שור, הפך לאות A.

הסימנים שנחרטו בסלע בסראביט אל-ח'אדם, אתר כריית טורקיז בסיני ובו מקדש לאלה המצרית חתחור, הם מן הכתבים האלפביתיים העתיקים ביותר הידועים. פלינדרס פיטרי תיעד אותם ב-1905, וב-1916 טען אלן גרדינר בJournal of Egyptian Archaeology שהם מאייתים שפה שמית: כעשרים סימנים, כל אחד שאול מתמונה מצרית אך משמש לצליל יחיד.

🌍 טוס אל סראביט אל-ח'אדם לפתיחת המפה האינטראקטיבית

את התמונות הפכה לאותיות אקרופוניה: סימן נוטל את הצליל הראשון של שם הדבר שהוא מצייר. ראש של שור הוא ʾalp "שור", ולכן הוא כותב את העיצור שבו מתחילה המילה; תרשים של בית הוא bayt "בית", ולכן הוא כותב b. סובבו את ראש השור ותקבלו את האות הלטינית A; והבית, דרך הבטא היוונית, הפך ל-B. שמות האותיות הפיניקיים, העבריים והיווניים (אלף, בית, גימל; אלפא, בטא, גמא) עדיין נושאים את המילים הכנעניות ל"שור", ל"בית" ול"מקל השלכה", אף שאיש כבר מזמן אינו מצייר את התמונות.

מי המציא את השיטה ומתי, זו עדיין שאלה פתוחה. ב-2006 טענה אורלי גולדווסר שפועלים כנעניים אנאלפביתים במכרות סיני, מוקפים בהירוגליפים שלא יכלו לקרוא, נטלו חופן תמונות והצמידו להן צלילים שמיים, והמציאו את האלפבית סביב המאה ה-19 לפנה״ס. באותה שנה פרסם גורדון המילטון את The Origins of the West Semitic Alphabet in Egyptian Scripts, ובו ייחס כל אות קדומה לדגם הירוגליפי או הירטי, ומיקם את ההמצאה בשלהי השושלת השתים-עשרה או בראשית השלוש-עשרה.

התיארוך התחזק עם ממצא שני. בשנות ה-90 תיעדו ג'ון ודבורה דארנל שתי כתובות אלפביתיות קצרות בואדי אל-הול, עמק על הדרך המדברית מצפון-מערב לתבאי; הן הוכרזו ב-1999 ופורסמו ב-2005. סקר דרכי מדבר תבאי מתארך אותן לתקופת שלטונו של אמנמחת השלישי, בקירוב 1830–1786 לפנה״ס, וממקם בכך את הכתב האלפביתי בתוך מצרים גופא בראשית האלף השני.

מהסימנים החרוטים האלה נמשך קו אחד. האותיות הכנעניות הפכו לאבג'ד הפיניקי, 22 סימנים לעיצורים בלבד, בלי תנועות, וסוחרים הפיצו אותו ברחבי הים התיכון.

🔤 הצג את הפיניקית על המפה — פיניקית

דוברי יוונית שאלו אותו סביב המאה ה-8 לפנה״ס ושינו בו דבר מכריע אחד. האותיות הפיניקיות לעיצורים שלא היו ביוונית, ʾaleph, he ו-ʿayin, היו מיותרות, ולכן הוסבו לתנועות: אלפא, אפסילון, אומיקרון. אותו אלפבית מעובד הפך ללטיני ולקירילי. הענף האחר פנה מזרחה: הארמית, כתב הפקידות של האימפריה הפרסית, היא אם הכתבים העברי, הסורי והערבי, והערבי הגיע לצורתו דרך כתב רהוט נבטי.

השרשרת מגיעה גם להודו, אך זו החוליה הרעועה ביותר. בריטניקה רואה בארמית את אב הטיפוס המשוער של הברהמי, אבי רוב הכתבים של דרום אסיה ודרום-מזרחה; מחקר משנת 2023 מאת קארן דאמודארם פילאי טוען שאיש לא הדגים גזירה נקייה אות-אות, ושהברהמי עשוי להיות הכלאה הנשענת בעת ובעונה אחת על הארמית, הפיניקית והיוונית. כך או כך, גם הענף ההודי מוביל דרך הארמית והפיניקית אל אותם עשרים סימנים חרוטים. במחלוקת נותרה רק השאלה אם הברהמי קיבל אותם מכתב-אם אחד או מכמה כתבים בבת אחת.

מהאותיות הפיניקיות לאותיות שלנו
פיניקיתשם (משמעות)יווניתלטינית
𐤀ʾalp (שור)ΑA
𐤁bayt (בית)ΒB
𐤂gimel (מקל זריקה)ΓC, G
𐤄he (משמעות לא ודאית)ΕE
𐤏ʿayin (עין)ΟO

מקורות

עוד בנושא

ראו גם: מאמרים · Word Map — 168 מילים בסיסיות · Han Map — קריאות תווי האן

לפתיחת המפה האינטראקטיבית: Word Map · Han Map · Name Map · Time Map · Word Order · Tree

חלק מ-LangMap — פרויקט להמחשת שפות. זהו סיכום סטטי הניתן לסריקה; המפות האינטראקטיביות מציעות שמע הגייה, מסננים ותצוגת גלובוס.

נוצר על ידי Heuron Inc. · GitHub · cho@heuron.com · דף הבית של LangMap