קטית (ISO 639-3 ket) מדוברת לאורך מהלכו האמצעי של נהר יניסיי בחבל קרסנויארסק שברוסיה, ודוברים ילידיים נותרו כיום רק בכפרים קלוג, סורגוטיחה ומדויקה. ב-1926 דיברו 1,225 קטים את השפה כשפת אם; עד 1989 ירד המספר ל-537. מפקד האוכלוסין של רוסיה לשנת 2020, שנערך בפועל ב-2021, מנה 1,088 קטים אתניים, ו-153 מהם דיווחו שהם דוברים קטית. לפי דיווחים של בלשני שדה, עד 2024 ירד מספר הדוברים השוטפים אל מתחת ל-30. בקטית יש פעלים הבנויים על תחיליות ומשלבים בתוכם שמות עצם, וסדר המילים הוא SOV; אין בה לא /p/ ולא /ɡ/. תיאורי הטונים שלה נעים בין היעדר טונים מוחלט לבין שמונה טונים מבחינים.
הקטית היא החברה החיה האחרונה במשפחת השפות היניסיות. קרובתה הקרובה ביותר, היוגית, נכחדה בשנות ה-70 של המאה ה-20. הקוטית, הארינית, האסאנית והפומפוקולית, שדוברו דרומה יותר ותועדו ברשימות מילים מהמאות ה-18 וה-19, נעלמו עוד קודם לכן. לפני 2008 לא היו למשפחה קרובות מוכחות בשום מקום, והצעות לקשור אותה לבורושסקית, לשפות הסינו-טיבטיות או לשפות הצפון-קווקזיות מעולם לא זכו להסכמה רחבה.
ההצעה של 2008
בכנס שנערך באוניברסיטת אלסקה בפיירבנקס ב-26–27 בפברואר 2008 הציג אדוארד ויידה מאוניברסיטת מערב וושינגטון את פרי עבודתו של כעשר שנים. הוא טען שהשפות היניסיות קרובות לשפות נה-דנה: טלינגיט, האייאק שנכחדה, והמשפחה האתבסקית, המשתרעת מקויוקון וגוויצ'ין באלסקה ועד נאוואחו ואפאצ'י בדרום-מערב ארצות הברית. ראיותיו היו בעיקר מורפולוגיות. ויידה העמיד זו מול זו כעשר עמדות תואמות של תחיליות וסופיות בתבניות הפועל של הקטית ושל הפרוטו-נה-דנה. הוא גם הציע יותר מ-110 מורפמות קוגנטיות ומערכת של התאמות הגאיות. אחת מהן מסבירה את הטונים היניסיים: לפי הסברו, הניגודים הטוניים בקטית נוצרו מעיצורים גלוטליים בסוף ההברה, ובשפות נה-דנה עיצורים כאלה קיימים עד היום.
מייקל קראוס, ג'ף ליר וג'יימס קארי, כולם מומחים לשפות נה-דנה, הגיבו באהדה. כך גם הבלשנים ההיסטוריים אריק המפ וג'והנה ניקולס, וברנרד קומרי תמך בשיטה. סיכום הכנס גם הוציא את ההיידה מהמשפחה, אף שבעבר צירפו אותה לפעמים לנה-דנה. המאמרים ראו אור ב-2010 בכרך The Dene–Yeniseian Connection בעריכת קארי ובן פוטר (Anthropological Papers of the University of Alaska, סדרה חדשה 5).
| קטית | IPA | משמעות |
|---|---|---|
| уль | ʊʎ | מים |
| сюль | ɕʊʎ | דם |
| боʼк | bɔʔk | אש |
| кеʼт | kɛʔt | אדם |
| тыʼсь | tɨʔɕ | אבן |
| аʼт | aʔt | עצם |
| ӄусь | qʊɕ | אחד (דומם) |
| ӄак | qak | חמש |
ההתנגדויות
הודעת העיתונות של הכנס נשאה את הכותרת "בלשנים מוכיחים קשר בין סיביר לצפון אמריקה". אבל המומחים שסקרו את הכרך של 2010 לא ראו בשאלה עניין סגור. לייל קמפבל, שכתב ב-International Journal of American Linguistics ב-2011, הגיע למסקנה שעדיין אי אפשר לקבל את הקשר, ובעבודותיו המאוחרות יותר נותר ספקן. ב-2012 בחן גאורגי סטארוסטין את הנתונים ב-Journal of Language Relationship. הוא מצא שרבות מההתאמות של ויידה אינן סדירות במובן ההשוואתי המחמיר, אך הסיק שיש בהשוואה משהו שאין לוותר עליו. בתגובתו באותו גיליון תיאר ויידה את דנה–יניסיי כהשערה שהמשפחות קרובות זו לזו, ולא, לעת עתה, כעץ משפחה מגובש.
הגנטיקה אינה מכריעה את השאלה. רוב הגברים הקטים שנדגמו במחקרים גנטיים נושאים את הפלוגרופ Q של כרומוזום Y, הנפוץ גם בקרב הילידים האמריקאים. הדבר מעיד על מוצא משותף של האוכלוסיות, אך אוכלוסייה יכולה להחליף שפה, ולכן אין בכך ראיה לגבי משפחת השפות.
לאיזה כיוון הלכה ההגירה?
ב-2014 ערכו מרק סיקולי וגארי הולטון ניתוח פילוגנטי בייסיאני שפורסם ב-PLoS ONE. הם השתמשו בקטית, בקוטית, ב-37 שפות נה-דנה ובהיידה כקבוצת חוץ, וקודדו 116 תכונות פונולוגיות ומורפולוגיות, מהן 90 אינפורמטיביות. מודלים שהפרידו את היניסיות מענף נה-דנה התאימו לנתונים גרוע יותר באופן מובהק. מכאן הסיקו שהייתה התפשטות מבֵּרינגיה, ושבמהלכה חזרו אבות הקטים לסיביר. ב-2020 טען איגור יאנוביץ' שהמחקר לוקה בפגם מתודולוגי: הנתונים הטיפולוגיים שלו מעטים מכדי להפיק עץ שאינו תלוי בהנחות המוקדמות של המודל, ולכן כיוון ההגירה אינו נובע ממנו. אם ההשערה נכונה, היא קושרת שפות הרחוקות זו מזו מאוד. במדידה בין הנקודות שעל המפה, הקטית נמצאת כ-4,900 ק״מ מקויוקון וכ-8,900 ק״מ מנאוואחו.