בקושקוי ("כפר הציפורים") שבמחוז גירסון בחוף הים השחור של טורקיה, אנשים מנהלים שיחות בשריקה. השם המקומי הוא kuş dili, "שפת הציפורים": רגיסטר שרוק של הטורקית היומיומית המשמש ברחבי עמקי פונטוס התלולים, שבהם שכן במדרון שממול נמצא בטווח שמיעה אך במרחק של שעת הליכה. קריאה שרוקה נישאת רחוק הרבה יותר מצעקה, עד כמה קילומטרים בשטח מתאים.
זו אינה צופן ולא מערכת קבועה של קריאות-אות. Kuş dili משחזר את מלוא אוצר המילים והדקדוק של הטורקית: כל משפט שאדם יכול לומר, הוא יכול עקרונית לשרוק. הדחיסה קיצונית. בטורקית שמונה תנועות ועשרים ואחד עיצורים, ואילו בשריקה יש רק גובה צליל, עוצמה ותנועה של הגובה. לפי המחקר האקוסטי של ז'וליאן מֵייֶר מ-2007, התנועות הופכות לתדרי שריקה יציבים והעיצורים לאפנונים — עליות, ירידות והפסקות קצרות של הגובה בעוד הלשון והלסת נעות. הספקטרום העשיר של הקול מצטמצם לתחום צר אחד של תדר שריקה, ובשפה לא-טונלית כמו טורקית גובה השריקה עוקב אחר גון הצליל של כל תנועה, כלומר אחר רמזי הפורמנטים שמבדילים בין התנועות בדיבור.
ההשוואה לסילבו גומרו, הספרדית השרוקה של לָה גומרה, קרובה אך לא מדויקת. שתיהן הופכות את התנועות והעיצורים של שפה מדוברת לא-טונלית למחוות של גובה צליל. אין בשפות האלה טון לקסיקלי להעתיק, ולכן השריקה מקודדת את הגון במקומו. גורלן הרשמי שונה. אונסק"ו הכניסה את סילבו לרשימה הייצוגית שלה ב-2009, והיא מקצוע חובה בבתי הספר בלָה גומרה. הטורקית השרוקה נרשמה ב-2017 (פריט מס' 00658) ברשימת המורשת התרבותית הבלתי-מוחשית הזקוקה לשימור דחוף, הרשימה של מסורות בסכנה.
הסיכון ממשי. בקושקוי מתקיים פסטיבל שריקה שנתי מאז 1997, שבו המתחרים שורקים הוראות מול חבר שופטים, והמחוז המקומי החל ללמד kuş dili בבית הספר היסודי ב-2014. אך לפי ההערכות נותרו היום כ-10,000 שורקים, ופעם השתרעה המסורת על פני המחוזות טרבזון, ריזה, אורדו, ארטווין ובאיבורט. אונסק"ו מונה את הטלפונים הניידים בין האיומים המרכזיים: הם מייתרים את השריקה, כמו שעשו בלָה גומרה ההגירה, הכבישים והטלפון משנות ה-50 ואילך.
במדעי המוח הניבו שתי השריקות תוצאות שנראות הפוכות. ב-2005 דיווח צוותו של מנואל קרייראס בכתב העת Nature שהsilbadores המאומנים מעבדים את סילבו באותם אזורי שפה בהמיספרה השמאלית שבהם הם מעבדים ספרדית מדוברת. ב-2015 בחנו אונור גינטורקון, מוניקה גינטורקון וקונסטנצה האן 31 מתושבי קושקוי במטלת האזנה דיכוטית — הברות שונות (pa, ba, ta, da, ka, ga) מושמעות לשתי האוזניים בו-זמנית. בטורקית מדוברת, המאזינים דיווחו על ההברה שבאוזן הימנית בערך פי שניים יותר מאשר על זו שבשמאלית (בממוצע 63.9 לעומת 29.9 זיהויים), סימן מובהק לדומיננטיות של ההמיספרה השמאלית. כשאותן הברות נשרקו, היתרון הזה נעלם: שתי ההמיספרות תרמו כמעט במידה שווה.
לפי גינטורקון, השריקה דוחפת את המידע של השפה אל הגובה והמנגינה, שאותם מעבדת ההמיספרה הימנית, כך שהמוח מפזר את העומס. מדוע הטורקית השרוקה וסילבו מצביעות לכיוונים שונים טרם הוכרע: המחקרים השתמשו בשיטות שונות (הברות דיכוטיות לעומת fMRI במהלך הבנה) ובמטלות שונות, וצוות 2015 תכנן מחקרי EEG כדי לבחון מקרוב את התהליכים במוח. בינתיים הראה כפר השורקים שגם הצורה הפיזית של האות, ולא רק משמעותו, קובעת איזו מחצית של המוח עושה את העבודה.
| קבוצה | תנועות | גובה השריקה |
|---|---|---|
| 1 | i | הגבוה ביותר (נשאר מתחת ל־4 kHz) |
| 2 | ı ü | גבוה; ı מעט מעל ü בממוצע |
| 3 | e ö u | בינוני; שלושתן חופפות במידה רבה |
| 4 | a o | הנמוך ביותר (o נשאר מעל 1 kHz) |