רוב האלפביתים צריכים משטח ישר, ואוגם צריך שפה. האותיות הן קבוצות של קו אחד עד חמישה קווים ישרים, החרוטים מצד אחד של קו, מצדו האחר או לרוחבו. בכתובת אורתודוקסית הקו הזה הוא השפה האנכית המרובעת, האריס (באירית droim, "רכס"), של אבן מצבה. קוראים מלמטה למעלה לאורך השפה השמאלית, ובטקסט ארוך ממשיכים מעל הראש ויורדים בצד הימני. הקטלוג של דמיאן מקמאנוס משנת 1991 מונה 382 מצבות כאלה, חרוטות באירית קדומה בין המאה ה-4 למאה ה-6 לספירה בקירוב.
במערכת יש 20 אותיות בארבע קבוצות של חמש, כל קבוצה (aicme) קרויה על שם האות הראשונה שלה: קבוצת ה-B (aicme beithe), קבוצת ה-H, קבוצת ה-M וקבוצת ה-A. קו אחד עד חמישה קווים בצד אחד של קו הגזע נותנים b, l, v/f, s, n; אותם קווים בצד האחר נותנים h, d, t, c, q; קווים החרוטים באלכסון לרוחב נותנים m, g, ng, z, r; וחריצים על הקו עצמו הם התנועות a, o, u, e, i. שם האלפבית עצמו, beith-luis-nin, הוא פשוט אותיותיו הראשונות מושחלות יחד, כפי שאנו אומרים "אלף-בית". מאוחר יותר נוספו עוד חמישה סימנים, הforfeda, רובם על הדף ולא על האבן, וכך הגיע המספר ל-25.
הכינוי "אלפבית העצים" בא משמות האותיות: beith ליבנה, dair אלון, sail ערבה, coll אגוז לוז. ספר הלימוד של המלומדים בימי הביניים, הAuraicept na nÉces, פירש אותם כשמות של עצים ושיחים, ובספר באלימוט (1390) הם מאוירים בעמוד 170r. השכבה הבוטנית הזאת היא עזר הוראה מאוחר, וחוצבי האבנים לא השאירו בהן שום עץ. המסורת מימי הביניים ייחסה את ההמצאה לOgma, אל שה-Ogam Tract מתאר כמיומן בדיבור ובשירה, ובסיפור אחר למלך הסקיתי Fenius Farsa אחרי נפילת בבל.
בפועל, האבנים האורתודוקסיות מתעדות שמות ויוחסין. מצבת זיכרון נותנת את שם המת ביחסת הקניין, אחריו MAQI / MAQQI ("של הבן"), ואז האב; AVI הוא "של הנכד" ו-MUCOI "של השבט". אבן ברנהאם איסט במחוז קרי (CIIC 175) נקראת MAQQI-ERCCIA MAQQI MUCOI DOVINIA — (האבן) של מאקי-ארקיה, בן שבט דוויניה. הפיזור אינו אחיד. באירלנד יש יותר מ-300 אבנים, 121 בקרי ו-81 בקורק לבדן, כך שבשני המחוזות האלה של מנסטר נמצאות כ-60% מאבני אירלנד. משם הן מתדלדלות בקשת מעבר לים האירי, עד כ-40 בוויילס וכ-30 בסקוטלנד.
הכתובות קצרות, חזרתיות ומתוארכות, ולכן הן מדגם מבוקר של שפה שנתפסה רגע לפני שהחליפה צורה. האירית הקדומה עדיין כתבה במלואן את הסיומות שהאירית העתיקה תבלע בין שנת 500 לספירה בקירוב לאמצע המאה ה-6, כאשר נשרו תחילה ההברות הסופיות הבלתי מוטעמות ואחר כך הפנימיות. יחסת הקניין של "משורר" היא velitas על האבן ו-filed באירית העתיקה; העם הקרוי Corcu Duibne מופיע בשם Dovinias. מלך לנסטר מן המאה ה-5, הידוע בכרוניקות המאוחרות כ-Mac Caírthinn Uí Enechglaiss, רשום על אבנו כ-MAQI CAIRATINI AVI INEQAGLAS, ארבע הברות בכל שם, שהאירית העתיקה קיצרה מאוחר יותר לשתיים ב-Caírthinn ולשלוש ב-Enechglaiss.
השינוי נראה באמצע הקורפוס. אבן כנסיית ראטאס בקרי, שהוצבה במאה ה-6, נקראת ANM SILLANN MAQ VATTILLOGG ("שמו של סילאן בן פאיתלוגה"). ה-MAQI הישנה כבר איבדה כאן את תנועתה והפכה ל-MAQ, והמשפט נפתח ב-anm, מילה אירית, ולא ביחסת קניין חשופה. מיזם "Ogham in 3D" סורק בלייזר את האבנים ששרדו אחת אחת, ואבנים חדשות עדיין צצות בגדרות שדה ובחצרות כנסיות, ולכן 382 הוא רק סף תחתון.
| אוגם | תעתיק | משמעות |
|---|---|---|
| ᚛ᚋᚐᚊᚔ᚜ | MAQI | של הבן |
| ᚛ᚋᚐᚊᚊᚔ᚜ | MAQQI | של הבן |
| ᚛ᚐᚃᚔ᚜ | AVI | של הנכד |
| ᚛ᚋᚒᚉᚑᚔ᚜ | MUCOI | של השבט |
| ᚛ᚋᚐᚊ᚜ | MAQ | בן (אבן ראטאס, המאה ה־6: התנועה כבר נשרה) |
| קבוצה | אוגם | ערכים | קווים |
|---|---|---|---|
| קבוצת ה־B | ᚁ ᚂ ᚃ ᚄ ᚅ | b l v/f s n | 1–5 בצד אחד של הקו |
| קבוצת ה־H | ᚆ ᚇ ᚈ ᚉ ᚊ | h d t c q | 1–5 בצד האחר |
| קבוצת ה־M | ᚋ ᚌ ᚍ ᚎ ᚏ | m g ng z r | 1–5 חרוטים באלכסון לרוחב הקו |
| קבוצת ה־A | ᚐ ᚑ ᚒ ᚓ ᚔ | a o u e i | 1–5 חריצים על הקו |