קחו את הסימן ᐱ של קרי המישורים. הוא נקרא pi. הפכו אותו על ראשו והוא נעשה ᐯ pê; הפנו אותו ימינה והוא ᐳ po; הפנו אותו שמאלה והוא ᐸ pa. אותם ארבעה סיבובים חלים על כל עיצור: ᑎ ᑌ ᑐ ᑕ הם ti tê to ta, ו־ᑭ ᑫ ᑯ ᑲ הם ki kê ko ka. המשולש החשוף, בלי עיצור, נותן את התנועות לבדן: ᐃ ᐁ ᐅ ᐊ, i ê o a. נקודה מעל מסמנת תנועה ארוכה (ᐲ pî), וסימנים קטנים מוגבהים כותבים עיצור שאין אחריו תנועה.
המילה בקרי ל"כלב" שעל המפה, ᐊᑎᒼ atim, משתמשת בשלושת הרכיבים: התנועה ᐊ a, ההברה ᑎ ti והסימן הסופי הקטן ᒼ m. "אש", ᐃᐢᑯᑌᐤ iskotêw, נקראת i–s–ko–tê–w, עם שני סימנים סופיים. קורא שלמד כתריסר צורות וארבעה כיוונים יכול לבטא כל מילה בקרי. לפי המילון הביוגרפי הקנדי (Dictionary of Canadian Biography), הכתב התפשט במהירות בקהילות הקרי אחרי 1840.
מי יצר אותו
התיעוד הכתוב מייחס אותו לג'יימס אוונס, מיסיונר מתודיסטי שלמד אוג'יבווה ברייס לייק שבאונטריו החל מ־1828, ועד 1836 כבר פיתח כתב הברתי לאוג'יבווה. ב־1840 הועבר לנורוויי האוס, בשטח שהוא כיום מניטובה, ושם התאים את השיטה לקרי. ב־1841 הדפיס שם ספר מזמורים בקרי על מכבש פרוות שהוסב לדפוס, באותיות שנוצקו מציפויי העופרת של תיבות תה ומכדורי רובה; לפי התיעוד הודפסו כ־100 עותקים, וידוע על שלושה ששרדו. אוונס עבד עם מתרגמים ועוזרים ילידים, ביניהם הנרי בירד סטיינהאואר (אוג'יבווה), סופיה מייסון וג'ון סינקלייר. לפי התיאורים, הוא נשען על קצרנות פיטמן ועל דוונאגרי, והוא הכיר את הכתב ההברתי של הצ'ירוקי שיצר סקויה.
המסורת שבעל־פה של הקרי מספרת על מקור אחר. במאמר בכתב העת Oral History Forum (1999–2000) הציגה וינונה סטיבנסון (כיום וינונה וילר), מאומת הקרי של פישר ריבר, מסורות שלפיהן את הכתב ההברתי קיבל קולינג באדג'ר (Calling Badger, Mistanaskowêw), והוא היה בשימוש בקרב הקרי לפני שאוונס הגיע, כך שהמיסיונרים למדו אותו מהקרי. לא נמצא שום מסמך כתוב מלפני 1840, וכמה חוקרים טוענים שהמסורות נוצרו אחרי אוונס; השאלה נותרת פתוחה.
מהקרי אל הארקטי
המיסיונרים האנגליקנים א. א. ווטקינס וג'ון הורדן הביאו את הכתב לאינואיטים בחוף המזרחי של מפרץ הדסון בשנות ה־50 של המאה ה־19: ווטקינס הכין מבחר מן הבשורות באינוקטיטוט בכתב הברתי, והורדן הדפיס אותו במוס פקטורי ב־1855–56. מ־1876 הפיץ אדמונד פק גרסה מתוקנת ברחבי הארקטי המזרחי. באינוקטיטוט יש שלוש תנועות ולא ארבע, ולכן הכיוון הפונה למטה שימש לדיפתונג ai, ונוספו סדרות חדשות לצלילים שאין בקרי, כמו ᕿ qi. על המפה, ᕿᒻᒥᖅ qimmiq "כלב" באינוקטיטוט נקרא qi–m–mi–q. ב־1976 קבע המכון התרבותי האינואיטי תקן עם התאמה של אחד לאחד בין הסימנים ההברתיים לאותיות הלטיניות, וּויתר על סדרת ה־ai. זה עדיין התקן בנונאווט, שבה לכתב ההברתי מעמד רשמי לצד האותיות הלטיניות; נונאוויק שבקוויבק החזירה מאז את סדרת ה־ai, ואילו קהילות האינואינקטון במערב נונאווט כותבות באותיות לטיניות.
ענפים נוספים
הכומר האובלטי אמיל פטיטו יצר כתבים הברתיים לכמה שפות אתבסקיות (דנה), ואדריאן־גבריאל מוריס יצר ב־1885 גרסה נפרדת לשפת הקאריאר, עם שש תנועות המסומנות בסיבוב, בהיפוך ובקו או נקודה במרכז. ג'ון ויליאם טימס חיבר כתב הברתי לבלקפוט בסביבות 1888–1890, בחלקו תוך שימוש חוזר בצורות של הקרי עם ערכים קוליים אחרים ובחלקו בצורות חדשות שנגזרו מאותיות לטיניות. הכתב ההברתי של האוג'יבווה עדיין נכתב בצפון־מערב אונטריו. המפה מציגה את האוג'יבווה, הצ'יפוויאן והקאריאר בכתיב לטיני (animosh, łį, lhi ל"כלב"), הצורה הנפוצה ביותר בדפוס בשפות אלה כיום.
יוניקוד קודד את הכתבים יחד בשם "Unified Canadian Aboriginal Syllabics", בבלוק U+1400–U+167F, בגרסה 3.0 (1999), ובהמשך נוספו בלוקי הרחבה לתווים נוספים של קרי, אוג'יבווה ודנה. נקודת קוד אחת משרתת כמה שפות: ᐊ היא a גם בקרי וגם באינוקטיטוט.