בשנת 1900 החל ארתור אוונס לחפור בקנוסוס שבכרתים ומצא אלפי לוחות חרס כתובים בכתב שכינה לינארי B. בשנת 1939 מצא קרל בלגן ארכיון שני בפילוס שבמערב הפלופונסוס, ביום הראשון לחפירתו. בכתב כ־90 סימנים הברתיים ולצדם לוגוגרמות – ציורים של הדבר הנמנה: סוסים, גלגלי מרכבה, חצובות, כדי יין ושמן. במשך חצי מאה איש לא ידע לומר איזו שפה ההברות האלה מאייתות. אוונס הניח כמובן מאליו שזו שפתם הלא ידועה של המינואים.
הסיומות של קובר
אליס קובר, חוקרת קלאסיקה מברוקלין קולג', פרסמה ב־1946 את מאמרה המכריע, "Inflection in Linear Class B". היא עבדה בלי לייחס ולו ערך צלילי אחד. היא הבחינה בקבוצות של שלוש מילים קשורות, שכונו לימים השלישיות של קובר, שחלקו גזע משותף ונבדלו רק בסימנים האחרונים. מכאן טענה שבשפה יש סיומות נטייה. היא גם הראתה שסימנים מסוימים חייבים לחלוק עיצור ולהיבדל בתנועה. סימני ה'גשר' שלה היו לחומר הגלם של טבלת עיצורים ותנועות. קובר מתה במאי 1950, בת 43, שנתיים לפני הפענוח.
הטבלה של ונטריס
מייקל ונטריס היה בן 14 כששמע את אוונס מרצה בלונדון ב־1936. הוא הוכשר כאדריכל ושירת במלחמה כנווט בחיל האוויר המלכותי, לא כמפענח צפנים. במשך שנים האמין שהשפה קרובה לאטרוסקית, ואף כתב זאת בדפוס ב־1940, בגיל 18. ב־1951 פרסם אמט בנט רשימת סימנים תקנית ללוחות פילוס. בעזרתה מילא ונטריס טבלת סימנים שמוינו לפי עיצור משותף ותנועה משותפת. אחר כך שיער שמילים מסוימות, המופיעות רק בלוחות מכרתים, הן שמות מקומות כרתיים: ko-no-so קנוסוס, a-mi-ni-so אמניסוס, tu-ri-so טוליסוס. ברגע שהציב את הערכים האלה בטבלה, מילים אחרות התגלו כיוונית מוכרת: po-me 'רועה', ko-wo 'נער'. השלישיות של קובר התבררו כשמות מקומות לצד שמות התואר שלהם בזכר ובנקבה, כמו a-mi-ni-so לצד a-mi-ni-si-jo ו־a-mi-ni-si-ja.
ב־1 ביוני 1952 הפיץ ונטריס את הערת העבודה מס' 20 תחת הכותרת "האם לוחות קנוסוס ופילוס כתובים ביוונית?" ב־1 ביולי הודיע בשיחה ברדיו ה־BBC שאכן כן. ג'ון צ'דוויק, פילולוג מקיימברידג', שמע את השידור וכתב לו. מאמרם המשותף, "Evidence for Greek Dialect in the Mycenaean Archives", ראה אור ב־Journal of Hellenic Studies ב־1953.
| ליניארית B | תעתיק | משמעות |
|---|---|---|
| 𐀒𐀜𐀰 | ko-no-so | קנוסוס (שם מקום) |
| 𐀀𐀖𐀛𐀰 | a-mi-ni-so | אמניסוס (שם מקום) |
| 𐀶𐀪𐀰 | tu-ri-so | טוליסוס (שם מקום) |
| 𐀀𐀖𐀛𐀯𐀍 | a-mi-ni-si-jo | של אמניסוס (זכר) |
| 𐀀𐀖𐀛𐀯𐀊 | a-mi-ni-si-ja | של אמניסוס (נקבה) |
| 𐀡𐀕 | po-me | רועה |
| 𐀒𐀺 | ko-wo | נער |
לוח החצובות
בלגן חשף את הלוח PY Ta 641 בפילוס ביוני 1952, אך עד 1953 לא נוקה מספיק כדי שאפשר יהיה לקרוא אותו. אורך הלוח כ־15 ס״מ. בקריאה לפי ערכיו של ונטריס, המילה הראשונה היא ti-ri-po-de, ביוונית tripode 'שתי חצובות', והרישום מסתיים בלוגוגרמה של חצובה ובספרה 2. בהמשך, di-pa me-zo-e qe-to-ro-we 'כלי גדול יותר, בעל ארבע ידיות' מצויר עם ארבע ידיות, ti-ri-o-we-e 'בעל שלוש ידיות' עם שלוש, ו־a-no-we 'חסר ידיות' בלי אף אחת. ב־16 במאי 1953 שלח בלגן לוונטריס העתק וכתב: "כל זה נראה טוב מכדי להיות אמיתי. האם המקריות מוצאת מכלל אפשרות?" חוקר הקלאסיקה הסקוטי ארתור ביטי טען שההתאמה מקרית, ולאחר מכן שוונטריס ראה את הלוח מראש. בלגן השיב שהלוח הוחזק בקופסה נעולה עד סוף יולי 1952, אחרי שוונטריס כבר הכריז על תוצאתו, ונשאר בלתי קריא עד השנה שלאחר מכן. ההתנגדות זכתה לתמיכה מועטה.
| על הלוח | תעתיק | משמעות |
|---|---|---|
| 𐀴𐀪𐀡𐀆 … 𐃠 𐄈 | ti-ri-po-de … *201VAS 2 | שתי חצובות |
| 𐀇𐀞 𐀕𐀿𐀁 𐀤𐀵𐀫𐀸 𐃡 𐄇 | di-pa me-zo-e qe-to-ro-we *202VAS 1 | כלי גדול יותר אחד, בעל ארבע ידיות |
| 𐀇𐀞𐀁 𐀕𐀿𐀁 𐀴𐀪𐀃𐀸𐀁 𐃡 𐄈 | di-pa-e me-zo-e ti-ri-o-we-e *202VAS 2 | שני כלים גדולים יותר, בעלי שלוש ידיות |
| 𐀇𐀞 𐀕𐀹𐀍 𐀀𐀜𐀸 𐃡 𐄇 | di-pa me-wi-jo a-no-we *202VAS 1 | כלי קטן יותר אחד, חסר ידיות |
מה הלוחות אומרים, ומה לא
היוונית הזו עתיקה מהומרוס בכחמש מאות שנה. היא שומרת על העיצור השפתי־וילוני kʷ, כמו ב־i-qo ikkʷos 'סוס', לימים hippos, ועל הצליל w שהיוונית המאוחרת איבדה, כמו ב־wa-na-ka wanaks 'מלך', לימים anax. הטקסטים עצמם הם רשימות מלאי: מנות מזון, בעלי חיים, אחזקות קרקע, מנחות. אף אחד מהם אינו ספרותי. הספר Documents in Mycenaean Greek של ונטריס וצ'דוויק יצא לאור ב־1956, שבועות ספורים אחרי שוונטריס נהרג בתאונת דרכים בגיל 34. את לינארי A, הכתב הכרתי הקדום יותר שממנו שאל לינארי B את רוב סימניה, אפשר להגות באותם ערכים. אלא שהמילים המתקבלות אינן תואמות שום שפה ידועה, ולכן השפה המינואית שאוונס חיפש עדיין לא נקראה.