יידיש (ייִדיש, yidish, מילולית "יהודית") היא שפתם של יהודי אשכנז. הדקדוק שלה ורוב אוצר המילים הבסיסי שלה גרמאניים: vaser "מים", hunt "כלב" ו־esn "לאכול" תואמות את המילים הגרמניות Wasser, Hund ו־essen. היא נכתבת מימין לשמאל באלפבית העברי, והמשפט המתוארך הקדום ביותר ביידיש הוא ברכה מחורזת במחזור וורמס משנת 1272. בספרו Yiddish: A Linguistic Introduction (קיימברידג', 2005) מעריך ניל ג'. ג'ייקובס את מספר הדוברים ערב מלחמת העולם השנייה ב־11 עד 13 מיליון.
ארבעה רכיבים
בספרו History of the Yiddish Language (המקור ביידיש, 1973) רואה מקס ויינרייך ביידיש מיזוג של ארבעה רכיבים. הרכיב הגרמני מספק את רוב הדקדוק. הרכיב העברי-ארמי, loshn-koydesh ("לשון הקודש"), תורם את shabes "שבת", emes "אמת" ו־khokhme "חוכמה". שכבה רומאנית קטנה, שוויינרייך ייחס ליהודים שדיברו בניבים של צרפתית ואיטלקית, שרדה ב־bentshn "לברך" (בלטינית benedicere) וב־leyenen "לקרוא" (בלטינית legere). הרכיב הסלאבי נוסף כשהדוברים נדדו מזרחה לפולין ולליטא: khreyn "חזרת" (בפולנית chrzan), nudnik "טרחן", bobe "סבתא" (בסלאבית baba).
מוצאו של הרכיב הגרמני שנוי במחלוקת עד היום. ויינרייך מיקם את הראשית בחבל הריין. חוקרים אחרים טוענים לבסיס בווארי ודנובי. דוד כ״ץ מציע מגע בין דוברי גרמנית ליהודים דוברי ארמית מהמזרח התיכון. הצעתו של פול וקסלר משנת 1991, שלפיה יידיש המזרחית היא שפה סלאבית שאוצר המילים שלה הוחלף במילים גרמניות, זכתה לתמיכה מועטה.
הרכיבים מתערבבים גם בתוך מילים בודדות. סיומת הרבים העברית -im מצטרפת לגזעים גרמניים: poyer "איכר" (בגרמנית Bauer) הופך ל־poyerim, ו־doktor הופך ל־doktoyrim. מילים עבריות מקבלות טעם אשכנזי בהברה שלפני האחרונה, ולכן הרמת הכוסית "לחיים" נאמרת ביידיש lekhayim [ləˈχaɪ̯əm] ובעברית הישראלית [leχaˈjim].
שתי דרכי כתיב
מילים ממוצא גרמאני וסלאבי נכתבות לפי הצליל, ואותיות שבעברית הן עיצורים משמשות כתנועות: ע (עין) היא e, ולכן עסן הוא esn; אָ היא o; יי היא ey. מילים מעברית ומארמית שומרות על כתיבן העברי, בעיצורים בלבד: שבת shabes, אמת emes. השלטונות הסובייטיים ביטלו את הכתיב האטימולוגי הזה ב־1920 וכתבו גם את המילים העבריות לפי הצליל. במהדורות סובייטיות הפך שם העט שלום־עליכם, Sholem Aleichem, ל־שאָלעמ־אלײכעמ. כללי הכתיב של YIVO, שפורסמו לראשונה ב־1935 ועומדים כיום במהדורתם השישית מ־1999, שמרו על הכתיב העברי. הברכה ביידיש שבמפה היא אותו צירוף כמו שם העט: sholem-aleykhem, "שלום עליכם".
YIVO והמשפט על צבא וצי
YIVO, המכון המדעי ליידיש, הוקם ב־1925 בעקבות הצעה של נחום שטיף. אספה בווילנה (אז Wilno שבפולין) אישרה את ההצעה במרץ, וכנס בברלין ייסד את המכון רשמית באוגוסט. מקס ויינרייך עמד בראש המדור הפילולוגי שלו, ומשרדו הראשון היה חדר בדירתו של ויינרייך בווילנה. כשפרצה המלחמה ב־1939 שהה ויינרייך בדנמרק. הוא הגיע לניו יורק במרץ 1940 והקים בה את YIVO מחדש.
בנאום מ־5 בינואר 1945, שנדפס ב־YIVO Bleter, סיפר ויינרייך שמורה בתיכון בברונקס, שהשתתף בהרצאותיו, נתן לו הגדרה: a shprakh iz a dyalekt mit an armey un flot, "שפה היא דיאלקט עם צבא וצי". המשפט מיוחס בדרך כלל לוויינרייך עצמו. לפי עדותו שלו, הוא רק העביר הלאה את מה שאמר מישהו אחר.
הדוברים כיום
המחלקה ללימודי יהדות באוניברסיטת ראטגרס מעריכה שיש כ־250,000 דוברי יידיש בארצות הברית, מספר דומה בישראל, ועוד כ־100,000 בשאר העולם. ב־2014 מסר YIVO שרוב המדברים יידיש בחיי היומיום הם חסידים וחרדים אחרים. LangMap ממקמת את סמן היידיש בעיר ניו יורק, שבה מדברים יידיש מדי יום בשכונות החסידיות ויליאמסבורג ובורו פארק שבברוקלין.