ספרו מאחת עד חמש ברומאני: jekh, duj, trin, štar, pandž. בהינדי אותם מספרים הם ek, do, tīn, cār, pā̃c. רומאני היא שפה הודו-ארית, אחותן של ההינדי והפנג'אבית. דובריה, הרומה, חיים באירופה מזה מאות שנים, מספרד ופינלנד ועד הבלקן ורוסיה. ההתאמה בין שתי הרשימות אינה מקרית. היא עוברת לאורך כל אוצר המילים הבסיסי: pani "מים" מול הינדי pānī, nakh "אף" מול nāk, dand "שן" מול dā̃t, šel "מאה" מול סנסקריט śatam.
מי גילה את הקשר
לפני המאה ה-18 הסבירו האירופאים את מוצאם של הרומה באגדות. המילה האנגלית Gypsy באה מ"מצרי", ואילו הגרמנית Zigeuner והצרפתית tsigane חוזרות אל היוונית הביזנטית Atsinganoi. הראיות נגד שני הסיפורים באו מן השפה. ב-1777 כתב יוהאן כריסטיאן כריסטוף רידיגר, מלומד מהאלה, לעמיתו הרטוויג בקמייסטר שהרומאני נראית קרובה לשפות הודו. ב-1782 פרסם מסה ששמה פירושו "על השפה ההודית ועל מוצא הצוענים". הוא עבד עם דוברת סינטי, ברברה מקלין, והשווה את הצורות שלה לדקדוקים מודפסים של הינדוסטאנית. כפי שהראה ירון מטרס, זה היה התיאור הדקדוקי הראשון של ניב רומאני כלשהו.
שנה לאחר מכן, ב-1783, פרסם היינריך מוריץ גוטליב גרלמן מגטינגן את Die Zigeuner. הספר תורגם לאנגלית ולצרפתית, והפרק שלו על השפה שאב חלק ניכר מהחומר מרידיגר בלי לתת לו קרדיט. לכן דווקא גרלמן מוזכר בדרך כלל כמגלה. סיפור אחר מסופר לעתים קרובות עוד יותר: סטודנט הונגרי, אישטוון ואיי, שמע כביכול סטודנטים ממלבאר בליידן וזיהה את מילותיהם. הסיפור הגיע לדפוס ב-1776, בכתב עת וינאי, אך אי אפשר לאמת אותו. איאן הנקוק לא מצא שום תיעוד של ואיי בליידן, רשימת המילים מעולם לא נמצאה, ושפת מלבאר, מלאיאלאם, היא דרווידית ואינה קרובה לרומאני.
אותם שורשים, שינויים סדירים
ההתאמות סדירות, וזה מה שהופך אותן לראיה. ברומאני הפכו העיצורים הקוליים המנושפים העתיקים bh, dh, gh לאטומים ph, th, kh. כך הינדי dūdh "חלב" תואמת לרומאני thud, והינדי ghar "בית" תואמת ל-kher. הרומאני גם שימרה כמה צרורות עיצורים שההינדי איבדה: trin "שלוש" עדיין שומרת על ה-tr של סנסקריט trīṇi, ואילו בהינדי יש tīn. ב-1926 טען ראלף טרנר על סמך תכונות כאלה שהרומאני נולדה במרכז הודו ועברה מאוחר יותר לצפון-מערב, ושם עברה שינויים נוספים לפני שעזבה את תת-היבשת.
המסלול, במילים שאולות
הרומאני נושאת גם מילים מהמקומות שדרכם עברה. מפרסית או מכורדית באו baxt "מזל" ו-zor "כוח". מארמנית באו grast "סוס" ו-bov "תנור". השכבה הגדולה ביותר היא היוונית. היא כוללת את drom "דרך" (מ-drómos), kókalo "עצם", fóros "עיר" ו-luludi "פרח". בניבים רבים גם המספרים שבע, שמונה ותשע יווניים: eftá, oxtó, enjá. מבין המספרים ההודיים שמרה הרומאני על אחת עד שש, עשר (deš), עשרים (biš) ומאה (šel). הרומאני אימצה גם דקדוק יווני: היא שאלה סיומות כמו -os לשמות עצם שאולים ו--iz- לפעלים שאולים, והציבה מילת יידוע לפני שם העצם.
ניבים רחוקים זה מזה כמו הרומאני הוולשית והרומאני של הבלקן חולקים את המילים היווניות האלה. מכאן שהמילים נשאלו לפני שהדוברים התפצלו, כשחיו יחד באימפריה הביזנטית דוברת היוונית. פרנץ מיקלושיץ' הגיע למסקנה זו בשנות ה-70 של המאה ה-19, והמחקר העכשווי ממקם את השלב הזה, המכונה רומאני מוקדמת, באנטוליה ובבלקן מסביבות המאה ה-10 לספירה. מתי בדיוק עזבו אבות הרומה את הודו עדיין לא ידוע, כי שום תיעוד מהודו אינו מזכיר את עזיבתם. התיארוך נשען על שינויי ההגה שהם חולקים עם השפות ההודו-אריות שנשארו מאחור, או שחסרים להם לעומתן.