הכתובת הרונית הקדומה ביותר שתוארכה בוודאות היא מילה אחת, harja, שנחרטה על מסרק עצם מביצת וימוסה שבאי פין בדנמרק, בסביבות שנת 160 לספירה. ב־2023 הציג המוזיאון להיסטוריה של התרבות של אוניברסיטת אוסלו מתחרה: אבן סווינגרוד, שנחשפה ב־2021 בקבר שריפה בסווינגרוד שבהולה, רינגריקה, נורווגיה, ובדיקת פחמן רדיואקטיבי של העצמות השרופות והפחם שסביבה תיארכה אותה לשנים 1 עד 250 לספירה. הרונות שאפשר לפענח בה נקראות idiberug, ואיש עדיין לא הכריע מה פירושן. האלפבית שמאחורי הממצאים האלה הוא הפותארק הקדום, שנקרא, כמו המילה האנגלית alphabet, על שם אותיותיו הראשונות: ᚠ f, ᚢ u, ᚦ þ, ᚨ a, ᚱ r, ᚲ k. היו בו 24 רונות, והוא שימש בערך מהמאה ה־2 עד המאה ה־8. רוב חוקרי הרונות גוזרים אותו מאחד האלפביתים של צפון איטליה, אף שהמודל המדויק שנוי במחלוקת.
הסדרה המלאה שרדה משום שאנשים חרטו אותה כרשימה. אבן קילבר, לוח אבן גיר שנמצא ב־1903 בבית קברות בקילבר שבקהילת סטונגה בגוטלנד ומתוארך לסביבות שנת 400, נושאת את כל 24 הרונות לפי הסדר. היא נמצאה מונחת על פניה ככיסוי של קבר, כך שהפותארק פנה אל המת. אחרי הסדרה בא סימן דמוי עץ והפלינדרום sueus, שגם משמעותו אינה ידועה. ברקטאטים של זהב מהמאה ה־6, כמו זה מוואדסטנה שבשוודיה, מציגים את הסדרה מחולקת לשלוש קבוצות של שמונה, החלוקה שהמסורת האיסלנדית המאוחרת מכנה ættir.
| רונות | תעתיק |
|---|---|
| ᚠᚢᚦᚨᚱᚲᚷᚹ | f u þ a r k g w |
| ᚺᚾᛁᛃᛈᛇᛉᛊ | h n i j p ï z s |
| ᛏᛒᛖᛗᛚᛜᛞᛟ | t b e m l ŋ d o |
שש־עשרה רונות בצפון
בין 650 ל־800 בקירוב קיצצו הסקנדינבים את הסדרה ל־16 רונות, והצמצום הושלם עד סוף המאה ה־8. באותו זמן עצמו רכשה הנורדית העתיקה צלילים חדשים. האומלאוט יצר את התנועות החדשות y, ø, æ ו־ǫ, אך בפותארק הצעיר היו רק ארבע רונות לתנועות. רונה אחת, ᚢ, ייצגה עתה את u, o, ø, y ו־w; ᚴ כיסתה את k, g ו־ng; ᛏ את t ו־d; ᛒ את b ו־p. אורך התנועות לא נכתב כלל. הסדרה הופיעה בשתי צורות: רונות ארוכות־ענף בדנמרק ורונות קצרות־זרד בשוודיה ובנורווגיה.
אבני ילינג שביוטלנד, שנרשמו יחד ברשימת המורשת העולמית של אונסק״ו ב־1994, ממחישות מה היה פירוש הדבר בפועל. על האבן הקטנה מנציח המלך גורם הזקן את אשתו תירה, ושמו שלו נכתב kurmʀ kunukʀ במקום Gormr konungr: k במקום g, ו־u במקום o. על האבן הגדולה, המתוארכת בדרך כלל לסביבות 965, בנו כותב haraltr kunukʀ במקום Haraldr konungr ו־tanmaurk לדנמרק, עם t במקום שני ה־d. הכתובת מסתיימת בהרלד “שכבש לעצמו את כל דנמרק ונורווגיה ועשה את הדנים לנוצרים” (ok dani gerði kristna, שנכתב auk tani karþi kristno).
| רונות | תעתיק | נורדית עתיקה |
|---|---|---|
| ᚴᚢᚱᛘᛦ ᚴᚢᚾᚢᚴᛦ | kurmʀ kunukʀ | Gormr konungr "המלך גורם" |
| ᚼᛅᚱᛅᛚᛏᚱ ᚴᚢᚾᚢᚴᛦ | haraltr kunukʀ | Haraldr konungr "המלך הרלד" |
| ᛏᛅᚾᛘᛅᚢᚱᚴ | tanmaurk | דנמרק |
| רונות | תעתיק |
|---|---|
| ᚠᚢᚦᚬᚱᚴ | f u þ ą r k |
| ᚼᚾᛁᛅᛋ | h n i a s |
| ᛏᛒᛘᛚᛦ | t b m l ʀ |
האנגלים הלכו בכיוון ההפוך
בפריזיה ובאנגליה, לעומת זאת, הסדרה גדלה. באנגלית העתיקה ובפריזית העתיקה התפצלה ה־a הישנה לתנועות נפרדות, ואיתה התפצלה גם רונת ה־a היחידה ל־ᚪ āc, ᚫ æsc ו־ᚩ ōs. האות הרביעית הפכה ל־ᚩ o, ולכן הסדרה האנגלית נקראת פותורק. בתחילה היו בה 26 רונות, היא התייצבה על 28, ועד המאה ה־9 גדלה ל־33. הכתובות המוכרות ביותר שלה הן מהמאה ה־8: תיבת פרנקס, ועליה חידה ברונות, וצלב רותוול שבדאמפריסשייר. האותיות הלטיניות שהביאו המיסיונרים מסוף המאה ה־6 ואילך החליפו אותה, ועד המאה ה־11 רונות כבר היו נדירות באנגליה.
רשימות קניות בברגן
סקנדינביה המשיכה לכתוב ברונות גם אחרי שהתנצרה. סופרים בימי הביניים החזירו את ההבחנות שאבדו בעזרת נקודות: ᚴ מנוקדת ל־g, ᛏ מנוקדת ל־d, ᛁ מנוקדת ל־e. לאחר ששריפה כילתה כמעט מחצית מרציף בריגן בברגן ביולי 1955, מצאו החופרים כ־670 כתובות רוניות, רובן על מקלות אורן, ורבות מהן מהמאות ה־12 עד ה־14. ב־B001 כתוב Eysteinn á mik, “אייסטיין הוא בעליי”, תווית בעלות. ב־B017 כתוב Ást min, kyss mik, “אהבתי, נשק אותי”. ב־B149 כתוב Gyða segir at þú gakk heim, “גידה אומרת שתלך הביתה”. על אחרים כתוב Ave Maria בלטינית. בדאלרנה שבשוודיה נשאר אלפבית רוני מקומי, מעורב באותיות לטיניות, בשימוש מהמאה ה־16 ועד המאה ה־20.
ערכות מודרניות להטלת רונות הן עניין אחר. המשמעויות הנמכרות איתן לקוחות משמות הרונות בשירי הרונות של ימי הביניים: שיר באנגלית עתיקה, שיר נורווגי מסביבות המאה ה־13 ושיר איסלנדי מהמאה ה־15. שמות הפותארק הקדום שוחזרו לאחור מתוך השירים האלה. “הרונה הריקה” שבערכות רבות הופיעה לראשונה בספרו של ראלף בלום The Book of Runes ב־1982. טקיטוס, שכתב את Germania בשנת 98 לספירה, אכן מתאר גרמאנים המטילים גורלות בסימנים שנחרטו על רצועות עץ של עץ פרי, אך אינו אומר שהסימנים היו אותיות, ואף כתובת מהתקופה הרונית אינה מתעדת ניחוש באמצעות רונות.