🤐 אייאפנקו: שני הדוברים האחרונים שלא היו אחרונים ולא שניים

ב־2011 הסתובב בעולם סיפור שלפיו אייאפנקו, שפה זוקאית ממדינת טבסקו שבמקסיקו, עומדת למות כי שני הדוברים האחרונים שלה מסרבים לדבר זה עם זה. הבלשנים שעבדו באייאפה מצאו דוברים נוספים, שום סכסוך, ועיירה שכבר מלמדת את השפה.

אייאפנקו מדוברת באייאפה, עיירה בנפת חַלפה דה מנדס שבמדינת טבסקו במקסיקו, כ־10 ק״מ דרומית־מזרחית לקומלקלקו. דובריה קוראים לה Nuumte Oote, ״הקול האמיתי״. היא שייכת לענף הזוקאי של המפרץ במשפחת המיחה־זוקה, לצד פופולוקה של הסיירה ופופולוקה של טקסיסטפק במדינה השכנה ורקרוס, וקוד ה־ISO 639-3 שלה הוא zoq. בטבסקו מקיפות אותה הספרדית ושפות ממשפחות אחרות, ובהן צ'ונטל (יוקוטאן), שפה מאיית. החינוך בספרדית הגיע לעיירה באמצע המאה ה־20, והדוברים הפסיקו להעביר את השפה לילדיהם; משנות ה־70 פיזרו העיור וההגירה את מה שנותר מקבוצת הדוברים.

צ'ונטל טבסקו
🌍 טוסו לאייאפה, טבסקו לפתיחת המפה האינטראקטיבית
🔍 צ'ונטל של טבסקו, שכנה מאיית — צ'ונטל טבסקו

הסיפור

ב־13 באפריל 2011 פרסם The Guardian כתבה של ג'ו טקמן, שיצאה מההנחה שלאייאפנקו נותרו שני דוברים שוטפים, מנואל סגוביה, בן 75, ואיסידרו ולסקס, בן 69, שגרו במרחק 500 מטר זה מזה ולא דיברו זה עם זה. גרסת הכותרת, ״שני הדוברים האחרונים של שפה גוססת מסרבים לדבר״, חזרה אחר כך באתרי חדשות ובבלוגים ברחבי העולם. הרעיון לא היה חדש ב־2011: האנתרופולוג דניאל סוסלאק מתחקה אחריו עד 2006–07, כשהמכון הלאומי לשפות ילידיות של מקסיקו (INALI) פרסם את המקרה של שני האנשים, וכלי תקשורת בינלאומיים וגופי שידור אימצו אותו.

מה אמר הבלשן

סוסלאק, מאוניברסיטת אינדיאנה, עבד באייאפה על מילון, והוא המומחה שצוטט בכתבת הגרדיאן. דבריו שם מתארים מזג, לא ריב: ״They don't have a lot in common״ (אין להם הרבה במשותף), אמר, וכינה את סגוביה ״a little prickly״ (קצת עוקצני) ואת ולסקס ״more stoic״ (סטואי יותר). אותה כתבה דיווחה שאשתו ובנו של סגוביה מבינים אותו, אף שהם עצמם יודעים לומר רק מילים ספורות, ושהוא דיבר את השפה עם אחיו עד שהאח מת כעשור קודם לכן. ב־2014 אמר סוסלאק ל־Indian Country Today ששני האנשים לא היו הדוברים היחידים שנותרו, כי גם אחיו ואחותו של ולסקס ובן דוד של סגוביה דיברו אותה, ושכמה מהדוברים שפגש מתו מאז. ״The narrative of the last two speakers who don't speak to each other is a powerful one״ (הסיפור על שני הדוברים האחרונים שאינם מדברים זה עם זה הוא סיפור חזק), אמר. ״It just happens to not be quite true״ (פשוט יוצא שהוא לא ממש נכון).

החיבור האקדמי של סוסלאק פורסם בשם ״Ayapan Echoes: Linguistic Persistence and Loss in Tabasco, Mexico״ ב־American Anthropologist 113(4), דצמבר 2011. הוא הופך את סיפור הסכסוך עצמו למושא מחקר: איך הסתובב, ומה עשה לשני האנשים ולעיירה ברגע שעיתונאים ומבקרים החלו להגיע.

כמה דוברים

המספר תלוי במה סופרים, ומתי. בעבודת הדוקטורט שלו ב־INALCO בפריז ב־2019 העריך הבלשן ג'ונתן רנחל את מספר הדוברים בכ־11, בני 69 עד 95; מאמר כנס שלו מ־2017 מנה כ־15, בני 66 עד 90, ומאמר מ־2020 כתשעה זקנים. סביבם יש אנשים שמבינים את השפה, או מדברים חלק ממנה, בלי שליטה מלאה. את חצאי־הדוברים האלה מוחקת כותרת על שני אנשים. במאמר מ־2017 ב־Histoire Épistémologie Langage, ״Les derniers locuteurs״ (הדוברים האחרונים), השתמש רנחל בעבודת השדה שלו באייאפה כדי לטעון שדמות ״last speaker״ (הדובר האחרון) בתקשורת נשענת על טיפולוגיות של דוברים, שמכריחות בלשנים לומר מהי בעצם כשירות לשונית.

מה עשתה אייאפה

העיירה לא חיכתה שהסיפור ייגמר. עד 2014 ניהל בנו של סגוביה, ששמו גם הוא מנואל, בית ספר לאייאפנקו בכפר, והקהילה התכוננה לפסטיבל השנתי השני של שפת האייאפנקו. הדוברים עבדו עם האנתרופולוגית המקסיקנית דניסה רבקה גומס רמירס על ספר של מונחי אייאפנקו לאיברי הגוף, ובעקבות זה העיר סוסלאק: ״you could say that they aren't the last speakers of Ayapaneco – they are the first writers!״ (אפשר לומר שהם לא הדוברים האחרונים של אייאפנקו – הם הכותבים הראשונים!). הוא גם הגיש ל־INALI מילון חדש להדפסה, וב־2020 תיאר רנחל את שיטת הכתיב המעשית הראשונה של השפה, שתוכננה לתוכנית קהילתית המלמדת דוברי מורשת ודוברים חדשים.

מקורות

עוד בנושא

ראו גם: מאמרים · Word Map — 168 מילים בסיסיות · Han Map — קריאות תווי האן

לפתיחת המפה האינטראקטיבית: Word Map · Han Map · Name Map · Time Map · Word Order · Tree

חלק מ-LangMap — פרויקט להמחשת שפות. זהו סיכום סטטי הניתן לסריקה; המפות האינטראקטיביות מציעות שמע הגייה, מסננים ותצוגת גלובוס.

נוצר על ידי Heuron Inc. · GitHub · cho@heuron.com · דף הבית של LangMap