רוב המניינים מתחילים במשהו שמשתמשיהם גאים בו. המניין הקופטי מתחיל ברודף. יומו הראשון, 29 באוגוסט 284, חל בשנה שבה נעשה דיוקלטיאנוס לקיסר רומא, ושלטונו התאפיין בעינויים ובהוצאות להורג המוניות של נוצרים, בעיקר במצרים. לכן הכנסייה הקופטית מונה את שנותיה Anno Martyrum, שנת הקדושים המעונים. ב-11 בספטמבר 2026 החלה שנת 1743.
שלד פרעוני
שלד הלוח עתיק בהרבה מהנצרות. יש בו שנים עשר חודשים של 30 ימים בדיוק ואז חודש שלושה עשר קטן של חמישה ימים, שישה בשנה מעוברת. זו השנה האזרחית של מצרים העתיקה בתוספת יום מעובר, והחודש הראשון, תות, עדיין נושא את שם האל תחות. מפת לוחות שנה מכנה אותו היורש הישיר של הלוח הישן.
לחודש השלושה עשר הקטן יש שם יפה. בקופטית Pi Kogi Enavot פירושו ״החודש הקטן״, ובערבית הוא Nasīʾ. מפת לוחות שנה מציגה את 10 בספטמבר 2026 כ-5 Nasīʾ 1742, היום האחרון של השנה.
הסטייה מהלוח הגרגוריאני
השנים המעוברות שלו פועלות כמו בלוח היוליאני: אחת לארבע שנים, בלי יוצא מן הכלל. הלוח הגרגוריאני מדלג על שלוש בכל 400, וכך השניים נפרדים לאט. לכן השנה הקופטית החדשה חלה ב-11 בספטמבר ברוב השנים וב-12 בספטמבר לפני שנה מעוברת גרגוריאנית: ב-2027 יום ה-Nasīʾ הנוסף דוחף את 1 תות 1744 ל-12 בספטמבר.
כיום זה לוח כנסייתי, אבל במשך זמן רב שימש גם את המדינה. מצרים השתמשה בו למטרות כספיות עד שאימצה את הלוח הגרגוריאני ב-11 בספטמבר 1875, שהיה 1 תות 1592. המעבר נעשה, בסדר מופתי, ביום השנה החדשה. איכרי מצרים עדיין זורעים לפי חודשיו.
כך שורת מצרים במפה מחזיקה כנסייה שסופרת את שנותיה מרדיפה, על שלד שסופרי הפרעונים היו מזהים, ובשמות חודשים שזוכרים אלים שאיש כבר אינו עובד, לא הכנסייה ולא האיכרים.