Sophia הוא שם עצם כללי. היוונית sophía (σοφία) פירושה ״חוכמה״, אותה מילה שיושבת בתוך philosophía, ״אהבת החוכמה״. בניגוד ליוחנן או לפטרוס, אין צורך להתחקות אחר אדם: לקרוא לילדה סופיה זה לקרוא לה חוכמה, כמו לקרוא לה חן או תקווה.
החוכמה ובנותיה
גם בלוחות הקדושים יש סופיה, קדושה מעונה בת המאה ה-2 ולה שלוש בנות: אמונה, תקווה וצדקה. החוכמה ובנותיה המידות הטובות נשמעות יותר כמו דרשה מאשר משפחה. בקונסטנטינופול הכנסייה הגדולה איה סופיה קרויה על שם ״החוכמה הקדושה״, הדבר עצמו ולא אישה.
מארמון לארמון
אחר כך עבר השם בין בתי המלוכה. הוא היה נפוץ בקרב מלכי יבשת אירופה בימי הביניים, ובית הנובר הגרמני הביא אותו לבריטניה במאה ה-18. הנרי פילדינג השתמש בו ב-Tom Jones (1749). נסיכה גרמנית בשם סופיה הגיעה לרוסיה ב-1744 ונעשתה הקיסרית יקטרינה הגדולה.
S, Z, Ž, Zs
האות היוונית phi וה-s הפותחת קובעות את הגיוון של 21 הצורות במפה. שפות המערב שמרו על הצליל f, בכתיב ph או f: צרפתית וגרמנית Sophie, ספרדית Sofía, איטלקית ושוודית Sofia. הגאורגית, שאין בה f, אומרת Sopio (სოფიო).
מרכז אירופה שינה את ההתחלה. הפולנית Zofia, הצ'כית Žofie וההונגרית Zsófia החליפו כל אחת את ה-s בעיצור קולי, כך ששלוש שכנות כותבות את אותה אות ראשונה בשלוש דרכים. גם צורת החיבה הפולנית הולכת בדרך הזאת: Zosia. בהונגרית יש Zsófi.
הרוסית София (Sofiya) נתנה לשם צורת חיבה שעזבה את הבית. Sonya היא צורת הקטנה רוסית, ורומנים רוסיים הפיצו אותה באנגלית: החטא ועונשו של דוסטויבסקי (1866) ומלחמה ושלום של טולסטוי (1869).
כוכבת קולנוע מראה את המסע ההפוך. השחקנית האיטלקית שנולדה Sofia אימצה למסך את הכתיב היווני למראה Sophia: סופיה לורן. כך חזר ה-ph הישן בשביל הזוהר, וחוכמת היוונים הגיעה אל הכרזות.