השם העברי Yōḥānān (יוֹחָנָן) מצרף את Yô-, צורה מקוצרת של השם המפורש, אל הפועל ḥānan "לחון"; בתנ״ך מופיעה גם הצורה הארוכה Yəhôḥānān (יהוחנן). במפה ממלא הערך יוחנן 32 מתוך 43 המשבצות, וכמעט כל הצורות חוזרות לאחד משני כתיבים של הבשורות: היווני Iōánnēs (Ἰωάννης) והלטיני Iohannes.
היוונית משמיטה את ה־ḥ
ביוונית לא היה עיצור לועי ḥ, ולכן אין כזה ב־Iōánnēs; השם קיבל את סיומת הזכר -ēs כדי שאפשר יהיה להטות אותו כשם עצם יווני. הלטינית Iohannes כותבת h בין התנועות. היוונית המודרנית שומרת על הכתיב הישן, Ιωάννης, אך הוגה Ioánnis /i.oˈa.nis/, משום ש־ē הפכה ל־i; הצורה היומיומית היא יאניס (Giannis), כמו אצל יאניס אנטטוקומפו. הגאורגית Ioane והרומנית Ioan נשארות קרובות לצורה הכנסייתית; ברומניה הצורה היומיומית היא יון (Ion), כמו אצל הסופר יון קריאנגה.
ה־I הלטינית ושלושת צליליה ברומאניות
ה־I הלטינית שלפני תנועה הייתה העיצור /j/. ברוב המרחב דובר השפות הרומאניות היא התקשתה ל־/dʒ/: הלטינית iocus "הלצה" הפכה לאיטלקית gioco, לצרפתית jeu ולספרדית juego. האיטלקית שמרה על /dʒ/ וכותבת אותו gi-: Giovanni /dʒoˈvanni/, ו־v ממלאת את הרווח שבין o ל־a. גם Jehan של הצרפתית העתיקה פתח ב־/dʒ/; במאה ה־13 צמצמה הצרפתית את /dʒ/ ל־/ʒ/, ומכאן Jean /ʒɑ̃/. בפורטוגזית אותו /ʒ/, והסיומת -an הפכה בה לדיפתונג אפי: João /ʒwɐ̃w/. גם הספרדית העתיקה הגתה את ה־j של Juan כ־/ʒ/, אבל במאה ה־16 ובראשית המאה ה־17 הפכה אותו הספרדית לחרש, /ʃ/, ואחר כך הסיגה אותו אחורה לעיצור הווילוני /x/, ולכן Juan נהגה היום /xwan/. הספרדים הביאו את השם לפיליפינים, ושם Juan, הנהגה /hwan/, הוא שמו של האדם מן השורה, "Juan dela Cruz".
ג'ון ושון: יבוא נורמני
האנגלית קיבלה את השם מהצרפתית הנורמנית, עוד לפני שהצרפתית איבדה את רכיב הסגר שב־/dʒ/, ולכן John /dʒɒn/ שומר על העיצור הצרפתי הקדום, כמו joy ו־judge; ה־h שבכתיב באה מהלטינית Johannes. האנגלו-נורמנים שהגיעו לאירלנד החל משנת 1169 הביאו עמם את Jehan. באירית לא היו /dʒ/ או /ʒ/ בתחילת מילה, והיא השתמשה במקומם ב־s רכה (slender), כלומר /ʃ/: הצורה הישנה Seaghán, וכיום Seán /ʃaːn/. בספרו Irish Names and Surnames (1923) מכנה פטריק וולף את השם "אחד השמות הנפוצים ביותר בקרב המתיישבים האנגלו-נורמנים הראשונים", ומונה אותו כגרסה של Eoin, הצורה האירית הוותיקה יותר שנלקחה מהלטינית.
היכן שה־j הלטינית נשארה j
דוברי הגרמנית, השפות הסקנדינביות, ההולנדית, השפות הסלאביות המערביות, ההונגרית והפינית קראו את ה־J הלטינית כ־/j/, כך שהעיצור לא השתנה מעולם, והצורות נבדלות זו מזו רק בשאלה כמה מן המילה נותר. בגרמנית יש Johannes /joˈhanəs/, שהתקצר ל־Johann (יוהאן סבסטיאן באך), ובהשמטת ההברה הראשונה גם ל־Hans. בשוודית ובנורווגית Johan, בפינית Juhani, ובהונגרית János, השומר על ה־-s הלטינית. ההולנדית, הפולנית והצ'כית קיצרו אותו להברה אחת, Jan: יאן סטן, יאן הוס, יאן השלישי סובייסקי. גם צורות שהביאו מיסיונרים למקומות רחוקים יותר הולכות באותו דפוס: האינדונזית Yohanes, הקוריאנית 요한 Yohan, והווייטנאמית הקתולית Gioan, הנכתבת ב־Gi- ונהגית /z/ בהאנוי ו־/j/ בדרום.
איוואן: הקו היווני
הסלאבים שהתנצרו בהשפעת קונסטנטינופול קיבלו את השם מהיוונית דרך הסלאבית הכנסייתית, שכתבה Иоаннъ (Ioannŭ). בדיבור היומיומי הוא הפך ל־Ivan: ה־o שבין i ל־a הפכה ל־v, ואילו האיטלקית Giovanni שמרה על ה־o והוסיפה אחריה v. הרוסית Иван /ɪˈvan/ והאוקראינית Іван /iˈʋɑn/ מדגימות זאת. גם בקרואטית יש Ivan, אף שקרואטיה קתולית, ופולין וצ'כיה, קתוליות גם הן ורחוקות יותר צפונה, אומרות Jan. הקו שבין שתי הצורות אינו חופף בדיוק את הזיקה הכנסייתית.
צורות השומרות על העיצור הגרוני
כמה צורות ממזרח ליוון שומרות על העיצור האמצעי שהיוונית איבדה. נוצרים דוברי ערבית, ובהם הקופטים במצרים (משבצת הערבית במפה), אומרים Yūḥannā (يوحنا), עם ḥ, כמו הסורית Yuḥanan. השם האמהרי ዮሐንስ Yoḥannis, שמו של הקיסר יוהנס הרביעי, נכתב באות הגעזית ሐ ḥa. בארמנית Hovhannes יש h באמצע, וה־H הפותחת באה מהכתיב הקלאסי Յովհաննէս, שבו האות յ נהגית h בתחילת מילה. העברית המודרנית הוגה את יוֹחָנָן המקורי Yoḥanan /joχaˈnan/.
יחיא
הקוראן קורא ליוחנן המטביל Yaḥyā (يحيى) חמש פעמים (3:39, 6:85, 19:7, 19:12, 21:90), ובפסוק 19:7 נאמר שאיש לא נקרא בשם הזה לפניו. היחס בין Yaḥyā ל־Yōḥānān שנוי במחלוקת. המסורת המוסלמית מפרשת אותו כצורת הפועל הערבית "הוא חי", מן השורש ḥ-y-y. לעומת זאת, כמה חוקרים מערביים הציעו שמקורו בקריאה שגויה של צורה כמו Yuḥannā שנכתבה בלי נקודות. כתובת קבר מאל־עולא שבצפון־מערב חצי האי ערב, המתוארכת לשנת 201 של הספירה המקומית (306/307 לספירה), הוצבה בידי Yḥyʾ בן שמעון לזכר אביו שמעון; היא מופיעה במחקרו של רוברט הוילנד משנת 2011 על הכתובות היהודיות של החג'אז. כלומר, השם היה בשימוש במשפחה יהודית שלוש מאות שנה לפני הקוראן. במפה, משבצת הפרסית מציגה Yahyā (یحیی). באינדונזיה הצורה הנוצרית היא Yohanes והמוסלמית Yahya.