Abdullah הוא ביטוי בן שתי מילים שנדחס לשם אחד. בערבית ʿabd (عبد) פירושו עבד, או מי שעובד את האל; Allāh הוא האל. יחד הן נותנות ʿAbd Allāh, ״עבד האל״, שם נפוץ בקרב מוסלמים משום שענווה לפני האל היא ערך מרכזי באסלאם.
השם קדום לאסלאם. אביו של הנביא מוחמד כבר נקרא עבדאללה, ומכיוון שמת לפני הולדת בנו, השם היה בהכרח בשימוש בערב שלפני האסלאם. הערך במפה מציין גם שחדית' מונה את ʿAbdullāh ואת ʿAbd al-Raḥmān כשמות האהובים ביותר על האל.
שיעור דקדוק בתוך שם
הביטו באמצע המילה. בערבית כתובה ʿabd ו-Allāh הן שתי מילים, וה-u של Abdullah באה מהדקדוק. הערבית הקלאסית מסמנת את נושא המשפט בסיומת -u: ʿabdu. אחר כך נושר ה-a הראשון של Allāh, ו-ʿabdu + Allāh מתמזגים ל-ʿAbdullāh. השם היומיומי משמר סיומת יחסה שהערבית המדוברת איבדה מזמן.
Abdullahi, Abdala, 阿卜杜拉
בפרסית אותה תנועה מופיעה כ-o, ומכאן Abdollah. טורקית, אורדו, אינדונזית ומלאית כותבות כולן Abdullah. במגרב יש Abdallah ו-Abdellah, עם תנועות אחרות באותו מקום. הבוסנים כותבים Abdulah עם l אחת.
ככל שהשם מתרחק, הוא מסתגל יותר לצלילים המקומיים. בניגריה הוא מסתיים לרוב בתנועה, כמו Abdullahi, צורה נפוצה בהאוסה. בסווהילי יש Abdala. בסינית כותבים 阿卜杜拉 (Ābǔdùlā), בארבעה סימנים שנבחרו רק בגלל צלילם.
עבד של מה?
Allāh הוא רק אחת מהאפשרויות הרבות לחצי השני. אחרי ʿabd בא לרוב אחד משמות האל שבקוראן, וכך Abdul Rahman הוא ״עבד הרחמן״. וכאן טמונה מלכודת. Abdul פירושו ״עבד ה־״, והמשפט נשאר תלוי באוויר. בכתב ערבי הוא אינו מופיע לבדו כשם גבר, אף שמחוץ לחברות דוברות ערבית משתמשים בו לפעמים כשם פרטי שלם. א. פ. ג'. עבדול כלאם, הנשיא ה-11 של הודו, נשא אותו באמצע שמו.
הרעיון אינו מוסלמי בלבד. בעברית אותו דגם מופיע ב-Obadiah (עובדיה) וב-Abdiel (עבדיאל), והשם הערבי עצמו נמצא בקרב יהודים מזרחים וספרדים, בעיקר יהודי עיראק וסוריה.