המילה הרוסית לדוב היא דרך מנומסת לא לומר ״דוב״. медведь (mʲɪdˈvʲetʲ) פירושה ״זה שאוכל דבש״. היא לא נולדה מעניין בתזונה שלו. האמינו שאמירת השם האמיתי מזמנת את החיה, ולכן הכי בטוח היה לקרוא לה אחרת. במפה הזאת 122 משבצות צבועות כתחליפי טאבו, והדוב הוא הדוגמה הקלאסית.
השם הישן
השם האמיתי קיים, ואפשר לראות מה אבד. *h₂ŕ̥tḱos הפרוטו-הודו-אירופית שורדת בענפים הדרומיים והמזרחיים של המשפחה: ursus הלטינית, ἄρκτος (árktos) ביוונית עתיקה, ऋक्षः (r̩kʂɐh) בסנסקריט, arth הוולשית ואולי דרך הקלטית hartz הבסקית. גם באנגלית היא קיימת, בתחפושת. Arctic, הארקטי, נקרא ביוונית על שם הדובה הגדולה שבשמיים. כך המילה נשמרה, אבל רק על המפה ובשמיים.
שלושה סיפורי כיסוי
לענף הצפוני יש שלושה סיפורי כיסוי נפרדים. הגרמאנית בחרה בצבע: bear האנגלית, Bär הגרמנית ו-björn השוודית אומרות ״החום״. הסלאבית בחרה בתזונה: niedźwiedź הפולנית ו-medvěd הצ'כית הן אוכל הדבש, כמו הרוסית, ולסנסקריט יש הרכב תואם. הבלטית הלכה בדרך שלישית: lokys הליטאית ו-lācis הלטבית מקורן לא ברור, ואולי הן ״השעיר״. מילה שכולם פחדו לומר לא יכלה לעבור בירושה, ולכן כל ענף המציא משלו, וההמצאה הפכה אחר כך למילה רגילה לא פחות. béar האירית אפילו שאלה את הלשון הנקייה מהאנגלית.
גם הלאה, סביב הארקטי, קרה אותו דבר. karhu הפינית היא ״המחוספס״, ממילה לגס, ויקימילון קורא לה במקור לשון נקייה למילה הישנה יותר שחיה ב-otso. לפינית יש גם ארון בגדים שלם של חלופות, בהן mesikämmen, ״כף דבש״, ו-kontio, שזה מה שאומרות בפועל kontie הקרלית ו-kondi הוופסית. medve ההונגרית שאלה את הלשון הנקייה הסלאבית, ואיתה את התחפושת. ខ្លាឃ្មុំ (kʰlaː kʰmum) בחמרית, רחוק מכל זה, היא ״נמר דבורים״, והיא מתקרבת לבדה לרעיון הסלאבי.
סבא
סיביר בחרה במשפחה. эһэ (eˈhe) ביקוטית היא ״סבא״. аба (aˈba) החקסית היא ״אבא״, ו-мапа (mapa) הנאנאית ״זקן״. האוונקית שומרת את хомоты (xomoti) הפשוטה לצד амака (amaka), ״סבא״. キムンカムイ (kimunkamuj) באיינו הולכת עד הסוף, עם ״אל ההר״.
במקומות אחרים השמות הישנים נשארו על כנם. ayı הטורקית חוזרת למילה פרוטו-טורקית לחיה, beruang המלאית למילה אוסטרונזית עתיקה, ו-熊 (ɕiʊŋ˧˥) הסינית שמרה מילה ישנה, עם סימן שפירושו היה פעם אש בוערת, בעוד סימן הדוב המקורי, 能, הלך לציין ״יכול״. 熊 היפנית ו-곰 (kom) הקוריאנית הן מילים עצמאיות. 573 המשבצות שצבועות כמילים שעברו בירושה מזכירות שרוב השפות פשוט אמרו את השם, ושההסתרה הייתה הרגל מקומי.
משבצת היא הרשומה של שפה או ניב אחד במפה.