המילה הרוסית לזרת פירושה היה פעם ״הבן הצעיר״. мизинец (mʲɪˈzʲinʲɪts) חוזרת למילה בסלאבית מזרחית עתיקה בדיוק במשמעות הזאת, ו-мізинець (mʲiˈzɪnetsʲ) האוקראינית משמשת בדיבור עד היום גם לבן הצעיר. גם ב-ngón tay út הווייטנאמית יש משפחה: út הוא בן הזקונים. מרגע ששמים לב לזה, היד נעשית משפחה שלמה. אם האגודל הוא ההורה, כמו בחלק גדול מאסיה, האצבע החמישית היא בהכרח התינוק. החמרית אומרת זאת במפורש, עם កូនដៃ (koːn ɗaj), ״ילד היד״, מול אגודל שהוא ״אם היד״. 새끼손가락 (sɛk͈isonk͈aɾak̚) הקוריאנית היא ״אצבע הגור״, מ-새끼 (saekki), גור של חיה. במפה 56 משבצות קוראות לה ילד.
קטנה
רוב השפות פחות רגשניות. הקבוצה הגדולה ביותר, 246 משבצות, פשוט אומרת שהיא קטנה. kleiner Finger הגרמנית, 小指 (kojɯbi) היפנית ו-kisujj ההונגרית כולן ״אצבע קטנה״. malíček הצ'כית מקטינה פעמיים את malý, ״קטן״, ויוצאת קטנטנונת. ճկույթ (tʃəˈkujtʰ) הארמנית לא המציאה את הרעיון בעצמה. היא שאלה את המילה משפה קרטוולית, ו-წულუ კითი (tsʼulu kʼiti) בלאזית, ״אצבע קטנה״, מראה איך נראה המקור.
ויש גם אצבע עם מקצוע. רופאים צרפתים קוראים לה auriculaire, מהלטינית auriculāris, ״של האוזן״, והמונח הזה חי בצל petit doigt היומיומית. בספרדית יש dedo auricular הרשמית לצד meñique, באיטלקית dito auricolare לצד mignolo, ובוולשית, לצד bys bach, יש clustfys, ״אצבע אוזן״. המקורות מביאים את המילה ונמנעים בנימוס מלתאר את הפעילות. מי שגירדה לו פעם האוזן יבין לבד.
דרורים וזנבות
שפות אחרות מצאו דימויים. 手指尾 (sɐu˧˥ tsiː˧˥ mei˥) הקנטונזית היא ״זנב האצבעות״, זוג נאה לאגודל שהוא הזקן, ו-尾指 (be˥˧ tsãi˥˧) הטייוואנית היא ״אצבע הזנב״. kidole cha mwisho בסווהילי היא ״האצבע האחרונה״. serçe parmak הטורקית היא ״אצבע הדרור״, שם שמוכר כבר מהטורקית העות'מאנית, וקשה לחשוב על שם טוב יותר לדבר קטן שיושב בקצה ענף. кутре (koˈtrɛ) הבולגרית פירושה בדיבור גם גור. 小拇哥 (ɕjau˨˩˦ mu˨˩˦ kɤ˥) של חרבין היא החברותית מכולן: ״אח אגודל קטן״.
Pinkie
לאנגלית יש שאילה שקטה משלה. little finger פשוטה דיה, אבל pinkie של הדיבור היא הולנדית, מ-pinkje, צורת הקטנה של pink. התיעוד האנגלי המוקדם ביותר הוא מסקוטלנד, 1808. המילה ההולנדית עצמה מוצאה עלום, כך שהאנגלית קיבלה מילה חמודה ממי יודע איפה. גם mignolo האיטלקית ו-meñique הספרדית הן מילות חיבה: טרקאני מקבץ אותן עם mignon הצרפתית, ״חמוד״. זרת העברית עשתה דרך ארוכה יותר. במקרא היא מידת אורך, רוחב כף יד פרושה, ופירושה האצבע הקטנה רק מלשון המשנה ואילך. המילה עצמה הושאלה מהמצרית, שבה פירושה היה ״יד״. כך האצבע הקטנה ביותר קרויה על שם יד שלמה.
באיי דרום-מזרח אסיה המילה ותיקה מכל עץ משפחה. jari kelingking האינדונזית ו-jari kelengkeng המלאית נכתבות אחרת וחוזרות לפרוטו-מלאו-פולינזית *k(al)iŋkiŋ. הטגלוג שימרה מילה נרדפת מאותו מקור, kalingkingan, ו-hinliliit היומיומית בנויה מ-liit, ״קטן״, לפי אותו דגם של האגודל בטגלוג. בערבית יש خنصر (xinsˤir). לבן הצעיר של היד יש יותר שמות מלרוב הבכורים.
משבצת היא הרשומה של שפה או ניב אחד במפה.