המילה המלאית לשמש היא עין. matahari המלאית ו-matahari האינדונזית הן mata, ״עין״, ועוד hari, ״יום״, כך שהשמש היא עין היום. כשהרקדנית ההולנדית בחרה בשם הבמה מאטה הארי, היא שאלה את המילה הזאת. הביטו למעלה בבוקר בהיר, וקשה להתווכח עם התמונה: עין בהירה אחת, פקוחה משחר עד דמדומים, שמביטה בכול.
המילה הישנה
ההודו-אירופית הייתה פרוזאית יותר, ויציבה יותר. *sóh₂wl̥ נמצאת מאחורי sōl הלטינית, ἥλιος (hɛ̌ːlios) ביוונית עתיקה, солнце (ˈsontsə) הרוסית, słońce הפולנית, Sonne הגרמנית ו-sun האנגלית. היוונית מראה מה יכול לקרות למילה: ה-s הפותחת נעשתה h והשאר נשחק, עד שהגיעה ל-ήλιος (ˈiʎos) של היוונית המודרנית. האנגלית והגרמנית לקחו צורה מהגזע העקיף, עם n, והלטינית את האחרת, עם l, כך ש-solar panel ו-sunny day הם שני קצוות של שם עצם ישן אחד. גם sol השוודית ו-sol הספרדית הן הגרסה עם l.
שמש ויום
שפות רבות להפליא לא מפרידות בין השמש ליום. nap ההונגרית פירושה שמש ויום, ומוצאה לא ידוע. araw בטגלוג פירושה שמש ויום, וחוזרת לפרוטו-מלאו-פולינזית. 해 (hɛ) הקוריאנית היא השמש, אור השמש ושעות היום. לשפות האלה יש טיעון סביר: היום הוא מה שהשמש עושה. jua בסווהילי חוזרת לפרוטו-בנטו, ובאותו כתיב היא גם הפועל הרגיל ״לדעת״. שום דבר לא מעיד על קשר ביניהן, ואם אין קשר, זה צירוף מקרים יפה.
היאנג הגדול ביותר
לסינית יש מילה עם פילוסופיה בתוכה. המילה הישנה הייתה 日, והיא עדיין חיה ב-日 (çi) היפנית, שבה אותו סימן נתן לארץ את שמה. 太阳 (tʰaɪ̯˥˩ jɑŋ˧˥) המנדרינית ו-太陽 (tʰaːi˧ jœːŋ˨˩) הקנטונזית אומרות היום מילה בת שתי הברות, וּויקימילון מציע שאולי היא נקראת כך כי השמש נחשבה לקצה היאנג, אחד משני הכוחות הראשוניים באמונה הסינית. כך המילה היומיומית לדבר הזה בשמיים היא ביטוי של קוסמולוגיה.
שפות אחרות נשארו עם מילותיהן הישנות. شمس (ʃams) הערבית ו-שמש העברית חוזרות ל-*śamš- הפרוטו-שמית. güneş הטורקית באה מהפרוטו-טורקית, עם מובן ישן של מקום שטוף שמש. מוצאה של aurinko הפינית לא ודאי, והצעה אחת מקשרת אותה למילה בלטית לשחר.
השמש היא הדבר הגלוי ביותר ששפה אי פעם נאלצה לקרוא לו בשם. ובכל זאת המשפחות הגדולות לא מסכימות מה היא. היא הייתה אור, יום, כוח ביקום ועין צופה. התשובה של המלאית היא היחידה שמביטה בחזרה.