moon האנגלית פירושה כנראה ״המודד״. moon חוזרת ל-*mḗh₁n̥s הפרוטו-הודו-אירופית, ״ירח, חודש״, וזו כנראה מ-*meh₁-, ״למדוד״. moon ו-month הן שתי מילים אנגליות לדבר אחד, ו-month באה מאותו שורש בדרך נפרדת. לפני שמישהו יכול היה לנהל לוח שנה, היה בשמיים עצם גדול שהחליף צורה בלוח זמנים קבוע, וכולם השתמשו בו. הוא היה בעצם השעון הראשון, ובחלק גדול מהעולם הוא עדיין נושא שם שמעיד על כך.
ירח וחודש
הביטו במפה, והירח והחודש מתגלים שוב ושוב כמילה אחת. bulan המלאית פירושה ירח וחודש, מילה שמתועדת לראשונה בכתובת משנת 683. ay הטורקית פירושה שניהם, וכך גם kuu הפינית ו-달 (tal) הקוריאנית. 月 (tsɯki) היפנית היא הירח, והסימן משמש לכל חודש בלוח השנה. hold ההונגרית שמרה על זוג נאה: היא באה מ-*kuŋe הפרוטו-אוראלית, ו-hó, ״חודש״, היא קרובתה. Mond הגרמנית ו-måne השוודית הן מילות ירח מהסוג האנגלי. קשה למצוא סימן ברור יותר לתפקיד שמילא העצם הזה.
הזוהר
הלטינית ראתה זאת אחרת. היא קראה לירח lūna, מ-*louksnā, ״הזוהר״, מאותו שורש של lūx, ״אור״. ממנה באו lune הצרפתית, luna הספרדית ו-luna האיטלקית, ואת lunar ו-lunatic האנגליות. כך הדרום הביט בירח וראה אור, והצפון הביט וראה לוח שנה. הסלאבית לקחה את שתיהן. луна (ɫʊˈna) הרוסית משתמשת במילה הזוהרת לגרם השמיים, ושומרת את месяц (mesyats), מאותה *mḗh₁n̥s, לחודש. місяць (ˈmʲisʲɐtsʲ) האוקראינית משתמשת בה לירח עצמו. הספרדית, מעשית כתמיד, נתנה ל-luna עבודה נוספת, כמילה לשמשה קדמית.
מילים משלהן
שפות אחרות יצרו מילה משלהן. قمر (qamar) הערבית היא מילה שלפי ויקימילון עומדת לבדה בין השפות השמיות, ממוצא לא ידוע, ואותו שורש נותן את הפועל ״להמר״. ירח העברית חוזרת ל-*warḫ- הפרוטו-שמית. φεγγάρι (feˈŋɡaɾi) ביוונית המודרנית התרחקה מ-σελήνη (selɛ̌ːnɛː) העתיקה. 月亮 (ɥɛ˥˩ ljɑŋ) המנדרינית נרשמה לראשונה בשיר משושלת טאנג, עם 亮, ״בהיר״, אחרי 月 הישנה, ו-月光 (jyːt˨ kʷɔːŋ˥) הקנטונזית אומרת ״אור ירח״. mwezi בסווהילי פירושה גם ירח וחודש.
לירח הייתה קריירה ארוכה. גם במקומות שבהם השמש השתלטה היום על החשבון, היחידה הישנה נשארה במילה. מי שבודק את התאריך בטלפון עדיין מביט, מבחינת השפה, לשמיים, לראות כמה נשאר מהירח.