בסופיה неделя (nedelya) נמשכת יום אחד. במוסקבה היא נמשכת שבעה. неделя (nɛˈdɛlʲɐ) הבולגרית פירושה יום ראשון, ואותה מילה ברוסית פירושה שבוע. איש ברוסיה לא מתח את היום. המילה הישנה ליום ראשון עברה לשבוע כולו, ויום ראשון עצמו קיבל שם חדש, воскресенье (vəskrʲɪˈsʲenʲɪ), מתחיית ישו. זו המריבה המסודרת ביותר מבין הרבות שהתנהלו סביב היום הזה. במפה השמש והאדון מובילים, עם 135 ו־110 משבצות, ושאר העולם קרא לו על שם שוק, איסור עבודה או מספר.
היום שבו לא עושים כלום
המילה הסלאבית הישנה משוחזרת בתור *neděľa. הפירוש הרגיל הוא ״לא״ ועוד השורש של ״לעבוד״, היום שבו לא עושים כלום, אף שוויקימילון רושם גם פירוש שני הבנוי על ״לחלק״. niedziela הפולנית, neděle הצ'כית, неділя (nɛˈdʲilʲɐ) האוקראינית ו-nedjelja הקרואטית עדיין פירושן יום ראשון. הרוסית היא השורה הסלאבית היחידה במפה שנטשה את המילה הזאת, ומילתה החדשה נדדה הלאה: баскыһыанньа (baskɯhɯaɲːa) בסאחית ו-воскресени (voskrʲesʲeni) בבוריאטית הן גם תחיית ישו.
המעבר מיום ראשון לשבוע אינו תופעה רוסית בלבד. კვირა (kvira) הגאורגית באה מהמילה היוונית ליום ראשון ופירושה היום גם יום ראשון וגם שבוע, ולכן ליום יש צורה ארוכה יותר משלו, კვირადღე (kʼviɾadɣe). minggu המלאית, ״שבוע״, היא domingo הפורטוגזית, ובאינדונזית Minggu באות גדולה היא עדיין יום ראשון. כשהשבוע צריך שם, טבעי לקחת אותו מהיום שכולם מחכים לו.
השמש והאדון
יום ראשון התחיל כיום השמש בשבוע הפלנטרי הרומי, diēs Sōlis, והקיסר הנוצרי הראשון לא ראה צורך לשנות זאת. הצו של קונסטנטינוס מ-7 במרץ 321, שעשה אותו ליום מנוחה, קורא לו ״יום השמש הנכבד״. השפות הגרמאניות תרגמו את השם, וכך נולדו Sunday האנגלית ו-Sonntag הגרמנית. dydd Sul הוולשית ו-Sul הברטונית שמרו על Sōl הלטינית, ו-e diel האלבנית בנתה את אותו רעיון מהמילה שלה לשמש. הכנסייה העדיפה את diēs Dominicus, יום האדון, ובשפות הרומאניות היא ניצחה: dimanche הצרפתית, domenica האיטלקית, domingo הספרדית, duminică הרומנית. הקו חוצה את השפות הקלטיות: Domhnach האירית שייכת לאדון ואילו הוולשית נשארה עם השמש. Κυριακή (ciɾʝaˈci) היוונית פירושה אותו דבר, ו-կիրակի (kiɾɑˈki) הארמנית באה ממנה.
שני השמות הגיעו רחוק מזרחה. วันอาทิตย์ (wan˧ʔaː˧tʰit˦˥) התאילנדית ו-ថ្ងៃអាទិត្យ (tʰŋaj ʔaːtɨt) החמרית נשענות על āditya בסנסקריט, השמש, ו-日曜日 (nitɕijoːbi) היפנית היא יום השמש, שבא עם האסטרולוגיה הסינית בתקופת הייאן. 星期日 (ɕiŋ˥ tɕʰi˥ ʐɨ˥˩) הסינית נראית קרובה, אבל אינה. 星期 (xīngqī) פירושה ״שבוע״ ו-日 כאן הוא רק ״יום״, כך שאותו סימן, שביפנית פירושו שמש, אינו מסמן בסינית שום שמש. Chủ nhật הווייטנאמית היא שוב יום האדון, 主日, בלבוש סיני-וייטנאמי.
שווקים, איסורים ומספרים
לשוק יש חלקה משלו. pazar הטורקית היא המילה הפרסית לשוק, ו-vasárnap ההונגרית היא vásár, ״שוק״, ועוד nap, ״יום״. במקומות אחרים היום קדוש: pühapäev האסטונית, svētdiena הלטבית ובאוקיינוס השקט Siga Tabu הפיג'ית, ש-tabu שלה קרובה למילה הטונגית שנתנה לאנגלית את taboo. Lāpule בהוואית היא ״יום תפילה״. Lasabata בצ'יצ'ווה יוצאת דופן: יום ראשון קרוי בה על שם השבת, היום שלפניו.
ואז יש מי שפשוט סופרים, וגם הם לא מסכימים. יום ראשון העברית היא פשוט ״היום הראשון״. يوم الأحد (jaum alʔaxad) הערבית היא יום ״האחד״, ו-یکشنبه (jekʃæmˈbe) הפרסית היא ״אחד״ ועוד המילה לשבת. Jumapili בסווהילי היא ״שבוע שתיים״, כי הספירה שלה מתחילה בשבת. sekmadienis הליטאית היא ״היום השביעי״. כך יום ראשון הוא היום הראשון בשבוע, השני או האחרון, תלוי בשפה, ובסופיה הוא עדיין נמשך יום אחד בדיוק.
משבצת היא הרשומה של שפה או ניב אחד במפה.