באדיגית, שפה צ'רקסית בצפון-מערב הקווקז, יום רביעי הוא שישי קטן. бэрэскэжъый (baraskaʐəj) היא бэрэскэ (baraska) ועוד סיומת שפירושה קטן, ויום שישי הוא бэрэскэшху (baraskaʃxʷ), הגדול. גם бэрэжьей (baraʑej) הקברדינית היא שישי קטן. שתי המילים הצ'רקסיות באות מ־Παρασκευή (paɾasceˈvi) היוונית, ״הכנה״, השם הישן ליום שלפני השבת. גם პარასკევი (pʼäɾäskʼe̞vi) הגאורגית שאלה אותה ליום שישי, ו־пӏераска (pʼeːraska) הצ'צ'נית לקחה אותה מהגאורגית. הצ'רקסית לקחה את המילה פעם אחת והשתמשה בה לשני ימים.
שלושה אלים שהוחלפו
משבצות רבות קוראות לשלושת הימים האלה על שם כוכבי לכת, מורשת של השבוע הרומי. מרס ב-198 משבצות, מרקוריוס ב-182 וונוס ב-194. לצרפתית יש mardi, mercredi ו־vendredi. העמים הגרמאניים שמרו על השיטה והחליפו את האלים, החלפה שוויקימילון קורא לה interpretatio germanica. מרס הפך לטיו, ולכן Tuesday האנגלית היא יומו של טיו ו־tisdag השוודית יומו של טיר. מרקוריוס הפך לוודן, שנתן את Wednesday ואת woensdag ההולנדית. ונוס הפכה לפריג, שנתנה את Friday ואת Freitag הגרמנית. הפינית שאלה שתיים מהן מהשוודית, tiistai ו־perjantai. e premte האלבנית עשתה כנראה החלפה משלה, וקראה ליום שישי על שם פרנדה, אלה שהגנה על נשים. Dienstag הגרמנית היא החידה. לפי ויקימילון זהו כנראה יומו של תינגסוס, אל שמוכר בשם לטיני, שאולי הוא טיו ואולי לא.
באסיה הגיעו אותם שלושה כוכבי לכת דרך האסטרולוגיה ההודית. בהינדית मंगलवार (məŋɡəlʋɑːɾ), बुधवार (bʊdʱʋɑːɾ) ו־शुक्रवार (ʃʊkɾəʋɑːɾ) הם ימיהם של מנגלה, בודה ושוקרה. התאילנדית אימצה את השמות: อังคาร (ʔaŋ˧kʰaːn˧) מ־aṅgāra בסנסקריט, ״פחם״, พุธ (pʰut˦˥) מ־budha, ״חכם״, ו־ศุกร์ (suk˨˩) מ־śukra, ״בהיר״. היפנית קוראת לכוכבי הלכת על שם היסודות הסיניים, ולכן 火曜日 (kajoːbi) הוא יום האש, 水曜日 (sɯijoːbi) יום המים ו־金曜日 (kiɴjoːbi) יום המתכת. השמות האלה הגיעו עם האסטרולוגיה הסינית בתקופת הייאן. התאילנדית והיפנית ראו שתיהן במאדים משהו בוער, כל אחת בדרך משלה.
בישוף וצומות
לא כל איש כנסייה השלים עם האלים הישנים. יון אוגמונדסון, הבישוף הראשון של הולאר באיסלנד מ-1106 ועד מותו ב-1121, שינה את שמות הימים במסגרת מאבקו בפגאניות, כך מדווחת ויקיפדיה. יומו של אודין הפך ל־miðvikudagur, יום אמצע השבוע, ויומו של טיר ל־þriðjudagur, היום השלישי. יום השישי האיסלנדי, föstudagur, הוא יום הצום. הגרמנית נפטרה מוודן עוד קודם לכן. ויקימילון אומר שיומו נדחק בתקופת הגרמנית העילית העתיקה מפני Mittwoch, תרגום שאילה של media hebdomas בלטינית הכנסייתית, שפירושו אמצע השבוע. среда (srʲɪˈda) הרוסית, środa הפולנית ו־keskiviikko הפינית נקראות גם הן על שם האמצע, ו־szerda ההונגרית שאלה את המילה הסלאבית.
האירית קראה לימים על שם הצומות. Céadaoin, יום רביעי, הוא הצום הראשון, ו־Aoine, יום שישי, הוא הצום, על פי המנהג הקתולי להימנע מבשר בימי שישי. יום חמישי שביניהם הוא Déardaoin, ״בין שני צומות״. Diciadain הגאלית הסקוטית ו־Jecrean המאנית הן גם הצום הראשון. יום השישי הסרדיני, chenabura, בא אולי מ־cēna pūra הלטינית, שפירושה ארוחת ערב טהורה, אף שוויקימילון מציע גם הכלאה של cēna עם חג הפורים היהודי.
תפילה, מנות ובלבול
האסלאם הפך את יום שישי ליום ההתכנסות לתפילה, בערבית الجمعة (aldʒumuʕa), ולמסלול שלה 91 משבצות, מ־cuma הטורקית ועד Jumat האינדונזית ו־Jummaʼa בהאוסה. שמות אחרים באים משבוע העבודה. יום רביעי בפפיאמנטו, djarason, הוא dia, יום, ועוד ração, מנת מזון, וּויקימילון מסביר שהעבדים קיבלו את מנותיהם השבועיות בימי רביעי. יום שישי בנאוואחו, Ndaʼiiníísh, פירושו שהם סיימו לעבוד. יום רביעי ביורובה, Ọjọru, הוא יום הבלבול, ויום שישי, ọjọ Ẹti, יום הקושי. יום רביעי במארי האחו, вӱргече (vyrˈɡetɕe), הוא יום הדם, תרגום שאילה מהטטרית. astearte הבסקית, יום שלישי, היא אמצע השבוע, ו־asteazken, יום רביעי, היא סוף השבוע. היו שראו בזה עקבות של שבוע בן שלושה ימים, אבל ויקימילון מוצא זאת לא סביר ואומר שהמניע אינו ידוע.
משבצת היא הרשומה של שפה או ניב אחד במפה.